<h1>בה"ג הלכ' נידוי</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב. מאי שנא בבקר ובערב, אמר רב יהודה בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים, בשעת הכנסת פועלים דאי איכא דניחא ליה למיזבן א"ל לפועלים איזילו סירוהא ניהלי, בשעת הוצאת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל נישלינהו. תניא נמי הכי שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת הפועלים, אומר שדה פלונית בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומה כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו. למה לי למימר ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו, דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבעל חוב, איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבעל חוב דמיקל בזוזי. תנו רבנן (כ"ב.) שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומר שום היתומים שלשים יום ושל הקדש תשעים יום, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה ששים יום. אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה כרבי מאיר שום היתומים ששים יום, יתיב רב חייא בר אבין וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת, אמר ליה ששים, דיתומים או דהקדש, אמר ליה דיתומים, כרבי מאיר או כרבי יהודה, אמר ליה כרבי מאיר, והא רבי מאיר דיתומים שלשים יום קאמר, א"ל הכי אמר רב חסדא קולפי טאבי בלאעי מיניה דאבימי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין שלשים בשיני ובחמישי ששים, ואף על גב דכי חשיב להו מר ליומי דהכרזה לא הוו אלא תמנסר כיון דמשכה מילתא שמעי אינשי.
<h2>דף כב.</h2>
אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה ריבית אוכלת בהם, ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום דקא מפסדא מזוני. ורב אסי מאי טעמא לא אמר כתובת אשה, אמר לך הא תקינו רבנן מעשה ידיה תחת מזונותיה, ואידך, זימנין דלא ספקא.
מרימר אגבי כתובה לגרושה מנכסי דיתמי, אמר ליה רבינא למרימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה ריבית אוכלת בהם ורבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזוני, ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דקמפסדא מזוני אבל גרושה לא, אמר ליה אנן ההיא דרבי יוחנן משום חינה מתנינן לה. אמר רב נחמן מריש לא הוה מיזדקיקנא לנכסי דיתמי, כיון דשמעתה להא דאמר הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דילהו ניזלו בתר שיבקינהו, מכאן והילך מזדקיקנא. ומעיקרא מאי טעמא לא הוה מיזדקיק, רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסה, מאי בינייהו, איכא בינייהו שחייב מודה אינמי דשמתיה ומית בשמתיה. שלחו מתם שמתוה ומית בשמותיה והלכה כרב הונא בריה דרב יהושע. תנן (כ"ב:) שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזים בבקר ובערב, במאי עסקינן, אי נימא בבעל חוב גוי, גוי מי ציית, ואלא פשיטא בבעל חוב ישראל, בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה, אלא לרב פפא קשיא, אמר לך רב פפא אי בעית אימא כתובה משום חינה ואיבעית אימא בעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, אי קיבל עליו לינטר להו ליתמי עד דגדלי, שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה. ת"ש אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית, במאי עסקינן, אי נימא בבעל חוב גוי מי ציית, בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, אי קבל עליו לינטר להו ליתמי עד דגדלי, שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה. ת"ש על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו, בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקים לה בשחייב מודה, אלא לרב פפא בשלמא כתובה משום חינה אלא בעל חוב קשיא, הכא במאי עסקינן בבעל חוב גוי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו. רבא אמר משום שובר, א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וא"ר אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינה אבל בעל חוב לא ורבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נמי, ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש, א"ל התם כדאמרינן טעמא כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין. אמר רבא הילכתא אין נזקקין לנכסי יתומים, ואם אמר תנו נזקקין. שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס, שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס, אבל נמצאת שדה שאינה שלו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס, אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. אמר רב אשי הילכך אנן איזדקוקי לא מזדקיקנן דהא אמר רבא הילכתא אין נזקקין, ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהי נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן.
